<h1>תשב"ץ סימן כ'</h1>
<h2>דף קה.</h2>
מהר"ם ז"ל כשהוא מאחר בשבת מלאכול סעודה ג' עד סמוך למנחה קטנה, אז מתפלל תפילת המנחה ואחר כך אוכל סעודה ג' ואינו חובה לעשות כן. אמנם הוא רגיל לעשות כן. כי סבירא ליה סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה כמו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה. הג"ה מיהו בתוס' ר"י פסק דסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה שריא. וכששוהין בבית הכנסת בשחר עד לאחר מנחה גדולה. יש רוצה לומר שאסור לאכול סעודת שחרית עד שיתפלל תפילת המנחה, משום דסברי דסעודה של שבת שחרית, קרויה סעודה גדולה וקיימא לן דסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה אסור. וזה אינו דסעודה גדולה לא מקרי אלא כגון של חופה ושל ברית מילה כדפי' רבי' ברוך בספר התרומ'. ועוד יש טועים לומר כששוהים בשבת או בי"ט בתפילת שחרית עד לאחר שש שעות שיש להתפלל מנחה קודם למוסף, כדאמרי' היו לפניו ב' תפילות, אחת של מוסף, ואחת של מנחה מתפלל של מנחה, ואח"כ של מוסף ומוכיח בירושלמי דמיירי נמי במנחה גדולה, מיהו שגגה היא בידם, כדפי' הר"ר אליאב כהן דההיא דהיו לפניו שתי תפילות וכו'. מיירי באדם שמוטל עליו להתפלל מנחה מיד כגון הרוצה ליכנס לסעודה גדולה אבל בסעודה קטנה כגון בשבת שחרית כדפרי' דאפילו בלא מוסף אין מוטל עליו תפלת המנחה עד אחר סעודה הלכך תפילת מוסף קודמת. ואחר כך יאכל, ואחר כך יתפלל מנחה בשעתה ומהאי טעמא כששוהין בי"כ בתפילת מנחה עד לאחר שש שעות ומחצה מתפללין לעולם תפלת המוספין, עכ"ל.
